אני אוהבת להתרגש מדברים קטנים יומיומיים - להקת ציפורים שחוצה את השמיים, מנוף שתלוי עליו דובי, שקיעה יפה (גם בפעם האלף) שיורדת על עזריאלי, כתובת גרפיטי משעשעת.
אני משתדלת לפקוח את העיניים והאוזניים תמיד, אולי משהו מעניין יקרה:
בדיוק כמו המסר בשיר האהוב עלי מימי הצ׳ופרים בצופים
אני משתדלת לפקוח את העיניים והאוזניים תמיד, אולי משהו מעניין יקרה:
בדיוק כמו המסר בשיר האהוב עלי מימי הצ׳ופרים בצופים
״יש בעולם הרבה דברים יפים
עצים ופרחים ואנשים ונופים
ומי שיש לו עיניים פקוחות רואה יום-יום מאה דברים נפלאים לפחות״
לאה גולדברג
היום גיליתי שזה כנראה עבר בגנים או בחינוך או משהו כזה.
בדרך חזרה מהגן שהתארכה מעט, החתיך ג׳וניור הראשון עצר ליד פירצה בגדר הסמוכה לאתר בנייה, החור היה בדיוק בגובה שלו והוא נעצר והסתכל והשתהה שם באופן מוזר קצת יותר מידי כשאני המשכתי להתקדם לאוטו.
אחרי כמה שניות, התייצבתי לידו ורק על הברכיים נגלה לי המחזה המהמם שהוא ראה בתוך הבור מטורף שנגלה מן הפירצה:
סקרץ׳ המחפרון מעביר חול לתוך מכונה עצומה שמערבבת אותו עם מים, דיזי מערבלת הבטון עובדת בצד, מאק משאית גדולה ומאק משאית קטנה והחתיך הקטן עומד לידי ומשתאה ״אמא את רואה את סקרץ׳? אמא את רואה את מאק?״ עמדנו ככה לפחות חמש דקות (חמש שעות במונחי בן שלוש) וצפינו בדבר נפלא אחד לפחות.
***
שמות כלי התחבורה מעולם הבנייה לקוחים מהסדרה שהיא כבר לגמרי החיים שלנו - בוב הבנאי
המלצה למיטבי קריאה:
נומה נים נומה נים מתוקה שנת הבונים / שרי סדקי וטום ליכטנהלד
ספר מקסים שמספר בחריזה מתוקה על ״טקס השינה״ של אתר בנייה
החלק שהחתיך ג׳וניור הכי אוהב בספר - כשאנחנו מדבבים את האיש מהבניין הסמוך לאתר הבנייה שצועק ״שקט! תנו לישון״
***
תקציר:
החתיך ג׳וניור הראשון ואני צפינו היום באתר בנייה
