לואיזה קלארק

אין דבר יותר מביך מלבכות מסרט במטוס.
ארבע שנים באוויר ראיתי את זה קורה כ"כ הרבה פעמים. זכורה לי במיוחד תקופת הקרנת הסרט "מכתב בבקבוק" טרום תקופת המסכים האישיים כמובן, 11 דקות לפני סוף הסרט היינו עוברים בקבינה בביזנס ומחלקים טישויים לצד סוכריות המנטה לפני הנחיתה. 

כן, יש גם מקרים שבהם קבינה שלמה מתפוצצת מצחוק - עיין ערך תקופת "מבצע סבתא" הזכורה לנו לטובה.

***
הקורפורייט כפה עלי טיסה לאיסטנבול. אני יודעת שזה נשמע מוזר להשתמש במילה "כפייה" כשמדובר בחוץ לארץ ובמטוס שהם שני דברים שאני סופר אוהבת ולכן כמו כל דבר בחיי החלטתי גם הפעם לעשות מהלימון לימונדה. אני אתבל את הנסיעה הזו בכמה שיותר "דברים שאותי משמחים".
לא שלסיים סרט בבכי נכלל תחת ההגדרה של "דברים שאותי משמחים" אבל בכל מקרה, לואיזה קלארק aka לו או קלארק. תלוי מי קורא ובאיזה סיטואציה, התחילה את הנסיעה הזו בצורה מושלמת.

***

באופן תיאורטי אני בעד שספרים יישארו ספרים, וסרטים יישארו סרטים.
ספר הופך לסרט בדמיון שלי, ואם הדמיון שלי לא זהה לדמיון של הבמאי זה מאוד מבאס. למשל "פלא" או בשמו היותר מגניב "Wonder" - ספר מופת. אם אני אחראית על האחריות של הבגרות בספרות הייתי הופכת אותו לספר חובה מספר אחד ברשימה. אלא שהסרט, על אף ג'וליה רוברטס ההו כה מושלמת, מבאס. לא מדגדג את קצה קצהו של הדף הראשון בספר.

יש מקרים שבהם נדמה שהסרט אפילו מתעלה על הספר ולשמחתי "ללכת בדרך" או בשמו היותר מגניב Me Before You הוא בדיוק כזה.

את "ללכת בדרכך" של ג'וג'ו מוייס קראתי מזמן.
ספר בנוי לדמותי - עלילה קיצ'ית, לא מאוד מתוחכמת אבל מעוררת מחשבה בדרכה, ספר שנשאר כמו שהוא נעלם. סיימתי לקרוא אותו בדמעות אבל הוא נשאר איתי בלב לכמה ימים ואז נעלם ומידי פעם חוזר. ספר כייפי כזה. (גם השני בסדר, אולי אפילו יותר מבסדר. בשלישי נדמה שג'וג'ו הלכה קצת לאיבוד ואת הספר הרביעי שלה "ספינת הכלות" אפילו לא טרחתי לסיים)

הסרט, שמצליח להיות בצורה מסתורית אפילו יותר קיטש מהספר עשוי מכל החומרים שעשויות דרמות רומנטיות כי מי מאיתנו לא היתה רוצה להיות לרגע לואיזה קלארק? לעבור חוויה משמעותית של כמה חודשים שתשנה את חייה מקצה אל קצה? להפיל את עצמה בזרועותיה של נכה משותק לכיסא גלגלים אך חתיך הורס ולעשות את חייו מתוקים יותר?

ואם כל העלילה המופרכת הזו לא מספיקה - יש בו נופים יפים, דיאלוגים לא מורכבים, שחקנים חתיכים שאפילו עודף המשחק שלהם והוראות הבימוי שניכרות בכל תזוזה שלהם לא מצליחים להרוס את החוויה.

בצורה מושלמת כמעט הגלגלים נגעו בקרקע בדיוק כשאני סיימתי להתייפח יחד עם כתובית הסיום הראשונה של הסרט שזה מזל כי אחרת הייתי נשארת להתייפח יחד עם לואיזה והמנקים של המטוס.

אני יודעת שאני קצת בדיליי עם ההמלצות לאחרונה אבל אם יש לכם משהו כמו 96 דקות פנויות או אם במקרה אתם בדרך לאיסטנבול עם טורקיש - אני ממליצה להעביר את הזמן עם הלימונדה של לואיזה קלארק.

אגב, האופציה השנייה שלי היתה לבכות מפרדיננד וזה כבר הרגיש לי ממש פתאט.

לימונדה