אמא הולכת לכיתה א

השינויים הכי גדולים בחיים הם אוסף של רגעים קטנים.

לכל מאורע משמעותי יש את הרגע הזה שלו. הוא נמשך לפעמים מאיות שניה, לפעמים דקה, לפעמים קצת יותר. רגע. עוד רגע אחד קטן בתוך אינספור רגעים שאפשר גם לקרוא להם החיים שלנו.

רגע אחד.

סצינה.

פריים.

תמונה.

קליק וזה עבר.

היה את הרגע הזה שהעיינים שלכם נפגשו בפעם הראשונה.

את הפעם הראשונה שהמפתח הסתובב בדלת דירת שני החדרים ששכרתם יחד ברחוב הכי יפה בת"א. 

את הרגע שפתחת את הדלת ו(לא) הבנת שהוא מציע לך נישואין.

ואת הרגע הזה תחת החופה שהוא עונד את הטבעת על האצבע שלך.

שנה של חיפושי דירה לקנייה מסתכמת בכמה דקות חתימה על חוזה אצל עורך דין מתנשא במגדלי עזריאלי.

ויש את הרגע הזה, לבד בשירותים לפנות בוקר שמופיעים שני פסים על מקל.

וכמה חודשים קדימה אחרי (לשמחתי, לא הרבה) שעות של כאב, בכי, לחיצות, חמצן ואפדיורל יש רגע אחד שבו אבא-חתיך חותך את חבל הטבור. רגע אחד הוא בפנים ורגע אח"כ הוא בחוץ.

והחיוך הראשון והכפית הראשונה שנכנסת לפה (ונירקת חזרה אלייך בדיוק רגע אח"כ) והפעם הראשונה שהוא עומד והפעם הזו שהוא מתיישב ופתאום איזה יופי הוא הולך לבד.

החיים הם רגעים.

**

החתיך ג'וניור הראשון עולה הבוקר לכיתה א'.

הגננת הופכת למורה, הגן לכיתה, התיק לילקוט,  למפגש קוראים מהיום שיעור ול"זמן החצר" - הפסקה.

אני מקווה שהוא יידע לקודד לפני שיידע לכתוב חיבור ושיפתח לעצמו ערוץ יוטיוב לפני שתסתיים לה מחברת כישורי חיים (אם למישהו יש מושג באילו כישורים לחיים מציידת אותם היועצת אני אשמח להתעדכן).

כמה מרגש לחשוב שחלק מהמתוקים והנרגשות האלו שיישבו לידו היום באולם ההתעמלות ילוו אותו כל החיים.

בעוד לא הרבה זמן הם יצעקו יחד "עופרים עופרים הננו" ויקבלו עניבות צהובות ואח"כ כמעט בלי קול מחובקים במעגל ביער הזורע הם יצרחו "אחים אחים אחים אחים אחים שמחה שמחה שמחה שמחה שמחה", הם יפרדו אולי לבתי ספר תיכון שונים אבל ילמדו יחד לתיאוריה, הם יתאהבו זה בזו ויפרדו, מישהו מהם ייצא מהארון ומישהי מהחבר'ה תעשה סמים קשים והם ילכו יחד להציל אותה מבר אפל באמצע הלילה, הם ישתו יחד את כוס האלכוהול הראשונה (עוד כשיהיה להם אסור. החתיך מציב כבר מעכשיו מארבי ארטישוק ברחבי ת"א) והם אמנם לא ילכו לצבא כי יהיה שלום אבל אם בכל זאת זה לא יסתדר, הם יבכו יחד בבקו"ם.
בכל חבורה מעתה ועד עולם (תודה אבא על שנים של מנטרה חוזרת, אני עדיין לעיתים מתקשה להבין את זה) יהיו חברים שהוא יאהב יותר וחברים שפחות.יהיו את אלו שיצחיקו אותו ואת אלו (החתיך מציב מארבי ארטישוק ברחבי ת"א, זוכרים?) שיגרמו לו לבכות. הוא יגלה לא פעם שהילד הכי חכם בכיתה הוא זה שלא מדבר וזה שמדבר הכי הרבה הוא דווקא זה שלא יודע כלום. הוא ילמד על מי לסמוך ויגלה שגם הוא מאכזב לעיתים רחוקות. לפעמים יבחרו אותו ראשון בכדורגל ולפעמים אחרון. ואין לי מושג איך לבשר לו את זה אבל גם הילדה היפה מהגן שהוא בטוח שתתחתן איתו כנראה תתאהב באחר.

הדור הזה של החתיכים ג'וניורים שלנו גדלים וגדלות להיות דור סופר מעולה - הם מחוברים יותר, לומדים מהר יותר, טכנולוגיים ועשירים במידע וידע, גדלים לעולם ששואף להיות שוויוני יותר, מקבל יותר ופתוח הרבה יותר. כי עולם שיש בו מואנה ודרדסית כגיבורה ראשית הוא עולם נכון יותר. 
נותר לנו רק לדאוג שהם יעצרו לפעמים לבהות. לשבת בערב במרפסת להסתכל על הירח ולחשוב איך במקום אחר מישהו עושה בדיוק את אותו דבר.
אנחנו חייבים ללמד אותם להשתעמם. לפתוח את העינים ולראות כל יום משהו חדש.
לא נותר לי אלא לקוות שהוא יפגוש בדרך מורים לחיים שיתמכו בכל אלו, כן כמו סבתא אוקה, כאלו שיסתכלו לילדים שלנו בעיינים וידעו לבנות ולעצב אותם בדרכם, לדבר לכל ילד את השפה שלו, להצמיח אותם מהטעויות והכשלונות וכולנו, גם המורים וגם אנחנו צריכים ללמד אותם להקשיב. פשוט להקשיב לאחר, במיוחד אם הוא שונה ממך.

**
היום הזה שמתחיל עכשיו הוא יום של רגעים.
יהיה את הרגע הזה שהוא ילבש את החולצה שכתוב עליה "שלום כיתה א'" ואת הרגע שהוא יגלגל את התיק-טרולי שלו בפעם הראשונה מחוץ לדלת.
וכמו הצעד הראשון ברגל ימין הביתה בפעם הראשונה שהכנסנו אותו בסלקל של סייבקס והדלת שברגע נסגרה מאחוריו הוא יצעד היום בשערי בית הספר, ברגל ימין כמובן.
בשש שנים שעברו בין לבין אני יודעת שהצלחנו להעביר לו את הדבר הזה שקשה לנסח במילים וגם לא צריך כי יש בדיוק ארבעה בעולם הזה שמרגישים. מרגישים את המבט, את האויר שזז בין החדרים בבית שלנו ואת הידיעה הבלתי מעורערת שהדבר הזה יחכה לו בכל פעם שהוא יפתח את הדלת.
אז אחרי ההכנות, ההתרגשות, אינספור הדמעות שלי, אינספור הדמעות החנוקות של החתיך, איחולי ההצלחה מכל עבר ועשרות המתנות שעיריית ת"א העריפה עליו. אחרי הטקס, מיליוני האייפונים שיונפו להם מול הפנים, הם יעלו לכיתה ואז יהיה את הרגע הזה שהדלת שעליה כתוב א'2 תיסגר והכל יתחיל. אבל יהיה את הרגע הזה שהדלת נסגרת והוא יהיה בדיוק רגע. רגע אחד.

בהצלחה ילד לב שלנו, הלב מתפוצץ מגאווה.