החתונה הצרפתית הראשונה שלי

באופן יחסית מפתיע החתיך התקשר אלי גם כשחזרנו מהשהייה בה הכרנו בבנגקוק.
באופן יותר מפתיע המשכנו לצאת גם בארץ, "אני זורם" הוא נהג לומר לי באותם ימים כשאני כבר הייתי מאוהבת בו ללא תקנה.
באוטו, בדרך לאחד הדייטים הראשונים בהם הוא "זרם" ואני בהיתי בו בעיניים מצועפות, אמא שלו התקשרה. השיחה נערכה בצרפתית שוטפת וקצת הופתעתי כי זה היה נשמע כאילו הוא דיי שולט בעסק ולי לא היה מושג שיש לו קשר לאומה עם הגבינות הטעימות בתבל.
אני לא זוכרת איך בדיוק התנהלה החקירה הצולבת שערכתי לו כשהסתיימה השיחה אבל סביר שהוא סיפר לי איך הם עלו לארץ קצת אחרי מלחמת המפרץ, שהוא לא ידע מילה בעברית כשהגיע, שההורים שלו מדברים כמעט רק צרפתית ושיש חלק ניכר מהמשפחה שלו שעדיין גר בפריז, ניס, מרסיי ושאר מקומות בצרפת שיש בהם קרואסונים שנמסים בפה.
שוב, לא שאני בדיוק זוכרת אבל סביר שאני תהיתי בקול רם - למה לעזאזל הם באו לפה?
מאז, עברו שמונה שנים יפות במהלכן רק חיכיתי לרגע שבו לא תהיה ברירה ו"נצטרך" לטוס לאירוע בצרפת.

**
אחרי שהבנתי שאמנם החתיך אומר שהוא "זורם"  איתי אבל בפועל מבין שהוא נתקע איתי לכל החיים, עשיתי קורס צרפתית רמה 1 בלה אינסטטוט פרנסה ברוטשילד כי רציתי לנסות להשתלב בין המוני הצרפתים שפקדו את בית הוריו של החתיך במהלך יולי-אוגוסט מידי שנה.
לא יצאתי מהאינסטטוט עם הרבה חוץ מזה שאני יודעת להגיד שקוראים לי ענת, שאני בת 26, חברה של אילן ודיילת אויר.
בהמשך כידוע, התחתנתי עם החתיך ומבחינת שלטונות צרפת אני לא באמת נחשבת נשואה לו או למביני עניין, אני לא מחזיקה באזרחות צרפתית עד שאגיע לשגרירות לעשות מבחן שפה. יום אחד כשאגיע לשם לעשות מבחן בע"פ, אני מקווה שזה יהיה בסדר מבחינת הדודה בשגרירות שאני עדיין בת 26, חברה של אילן ודיילת אויר אלא אם האופציה העדיפה עליה היא שאבוא עם גיסי שיודע להטות היטב את השורש ח.ר.ב.נ.

**
באשר לאירועים שמחייבים אותנו לטוס לארץ הגבינות המסריחות, איתרע מזלי והציונות או איך שלא קוראים לזה שאתה גר בצרפת אבל מאוד אוהב את ישראל, דוחפת את המשפחה האירופאית של בעלי לערוך אירועים בארץ. החתונה היחידה אליה הוזמנו בצרפת התרחשה עת נשאתי את החתיך ג'וניור הראשון ברחמי ולא התאפשר לי לטוס ולדחוף קצת מקרונים לכרסי התופחת.
לכן, כשג'רמי הציע לדניאל נישואים לפני כשנה והתבשרנו שהחתונה תיערך בצרפת. לא היתה שמחה ממני. אולי הכלה, לא בטוח.
אני כבר ראיתי את עצמי בגלריי לה פאייט בוחרת שמלת נשף של נסיכת דיסני, אוכלת פלטת גבינות ואקלריים למכביר.
משפחת החתיך דאגה להחזיר אותי למציאות בה אני קונה בגדים בארץ (קרדיט גרדרובה שלי לקרן מור יוסף ששמה את גלריי לה פאייט בכיס הקטן) וחמי הכין אותי היטב לכך שהחתונות הצרפתיות שונות מהסטנדרט בארץ.

**
ג'רמי הוא חבר ילדות של החתיך, הם בילו יחד בבית ספר יסודי שיש בו ואקאנס אחת לשישה שבועות, נוסעים לטיול שנתי סקי באלפים ולומדים בו פחות מ-30 ילדים בכיתה. בדיוק כמונו פה בישראל רק בטוב. מאז העלייה הם שמרו על קשר בעיקר דרך ההורים ובשנים האחרונות יצא לנו להיפגש כמה פעמים בארץ ולכן שמחנו מאוד שהוא מתחתן עם דניאל המתוקה ועוד יותר מכך, שמחנו שהם בחרו לשמור על הציונות הצרפתית ולהתחתן בניס, עיר הולדתו של החתיך.

** 
קצת אחרי שהחתיך שמר עליכם במשך שלושה שבועות וקצת לפני שאני השתגעתי סופית מהגיבוש עם הילדים ולאחר הכנות קלות (מני פדי שלי, כתם במכנסי החליפה היחידה של החתיך) שילמנו, לראשונה בחיינו, מחיר מלא על כרטיסי טיסה ונחתנו בניס לביקור חפוז של אקלריים וקונפיסרי (שזה כמו בולונג'רי רק של דברים קטנים טעימים כאלה).
החתונה נערכה לאורכו ורוחבו של יום חמישי ואת שאר הזמן העברנו במקומות ציוריים ובדחיסת כמות בלתי מבוטלת של חמאה, לקטוז וקמח חיטה.
בכל הקשור ל"שונה מהארץ" חמי צדק לחלוטין.

החתיך והרבה כיפות לבנות

הגענו לחתונה בשעה 17:00 ועזבנו את המקום קצת אחרי 2:00. תשע שעות של חתונה, כמעט יום עבודה שבו הספקנו לשתות דרינק לפני החופה, לקדש את הכלה יחד עם לא פחות מארבעה רבנים, לשבור כוס, לעשות דרינק או שניים או שלושה או תשעה במהלך קבלת הפנים שהתרחשה כשלוש שעות אחרי שפנינו התקבלו בפועל, לרקוד קצת לצלילי שיר לשלום (בואו שנייה נתעכב על עניין הלהקה.אם חשבתם דיג'יי לא עברתם בבן יהודה בעשור האחרון. אז להקה - הבה נגילה - אוקיי, הבה נרננה - זורם, גשר צר מאוד - קביל בקושי, אבל שיר לשלום, סירייסלי?! רבין מת חברים), לאכול ארוחת בת שלוש מנות שהוגשו בזו אחר זו (אחר = שעה וחצי) ולקנח, כמובן, בעוגת חתן כלה שלא היתה מביישת את הר הבית ועליה קורקומבוש שהחתן חצה עם חרב. אמיתי חברים. אמיתי.

עינכם הקוראות - קלאס צרפתי. וזה עוד בלי שהזכרנו את קוד הלבוש המוקפד (החתיך היה האורח היחיד שויתר על ז'קט ועניבה. שזה חבל כי הוא יותר חתיך מחתיכותו הרגילה כשהוא עולה על חליפת החתונה שלו אחת לאירוע צרפתי), את מגרש הגולף אליו צפה האירוע, את החפתים שענדו האורחים (על חפתים אומרים ענדו?) ואת היין הצרפתי המשובח.

**
ולקינוח, סלפי כמובן:
ארבע דקות לפני תחילת החופה ג'רמי מסתובב עם הנייד שלו ביד, בתוך מוט סלפי ונראה מעט, איך לומר, אובד עצות.
אני: "ג'רמי, אתה מתכוון לצלם את עצמכם בדרך לחופה?"
ג'רמי: "לא, אני פשוט לא יודע איפה לשים את זה עכשיו"
אני: "תביא, אשמור לך"
ג'רמי: "באמת?!"
אני: "נו ברור, תביא"
ג'רמי: "טוב מעולה, אז הקוד הוא 0203 ותצלמי אתכם ואת החברים"
לא יודעת לאיזה חברים הוא התכוון ואם הוא ידע שכשהוא משאיר לי את הטלפון הוא יקבל אותו חזרה כמעט בלי זיכרון, כמאה תמונות סטילס, עשרה סרטוני וידיאו ו- 37% סוללה אבל בכל מקרה - זה היה שווה רק בשביל הסלפי המהמם הזה.

מזל טוב דניאל וג'רמי, היה אליפות.