מבין שלל המסורת והטקסים המשפחתיים של המשפחה הגרעינית שלי, שבוע הספר מדורג אצלי באחד המקומות הראשונים - מתחרה קשוח במסורת ה"שבץ נא" והמונופול של יום כיפור, נותן פייט לא רע לסרט הקאלט "משפחת רובינזון השוויצרית" ולא פרייאר מול הגשר שנפתח בלונדון.
מידי שנה, בכל שנה (אני מניחה שהיו שנים שהברזתי לטובת הצופים או משהו) אבא שלי ואני הקדשנו ערב אחד לספר העברי וליגאל מוסינזון שחותם על ספריו (חסמב"ה כמובן, תתביישו לכם).
אם להיות כנה, אני חושבת שאלו פחות הספרים שאני זוכרת כמו את סיבובי החנייה והסבלנות הבלתי נגמרת של אבא שלי עד שמצא מקום לחנות באחד הרחובות הסובבים את הכיכר, שדאז עוד ענתה לשם כיכר מלכי ישראל.
בניגוד לאבא שלי שמגיע כבר 30 שנה עם רשימה מסודרת מקוטלגת לפי שם סופר והוצאה (בדרך כלל איזוטרית שנשענת על הכנסותיו של אבא שלי אחת לשנה), אני מאלתרת או מסתמכת על איזו המלצה של טל ואביעד ששמעתי בבוקר ואוספת לי רב מכר מההוצאות המוכרות.
לאור זאת ולאור העובדה שיש לי זמן פנוי כי החתיך מגן על המולדת (כן, שוב) ולמען הורים אבודים נוספים שכמוני החלטתי לאגד את המלצות החתיכים כדי שגם אתם תוכלו להגיע עם רשימה מסודרת כמו של אבא שלי.
נתחיל עם המלצות לחטיבת גולני (גילאי 3-4 רבתי), אם היינו שואלים את החתיך ג'וניור השני על הטופ פייב שלו סביר שהייתם מקבלים את:
* סמי הכבאי - החלוצים של פונטי פנדי
* סמי הכבאי - צרה צרורה
* סמי הכבאי - אין עשן בלי אש
* אריה בלילות - ספר אימה מאת מאיר שלו (לא כדאי לקנות מלכתחילה, אלא אם כן מישהו רוצה להאיר את עייני ולהסביר לי את הטייק-אוף שפספסתי)
והחמישי, הכבשה שבאה לארוחת ערב / סטיב סמולמן, ג'ואל דרימי שעליו, הלם ותדהמה, אנחנו תמימי דעים.
"הכבשה שבאה לארוחת ערב" היא דוגמא טובה להמלצות ששמעתי בבוקר אצל טל ואביעד ויישמתי בערב בכיכר רבין.
הספר שמרפרר ל"ויגור זאב עם כבש" אבל בעצם מטיף לצמחונות מספר את סיפורו של זאביק (בביק, ואין דבר יותר מתוק מילד בן שלוש שאומר "בביק") שרצה לאכול כבשה לארוחת ערב. מפה לשם, בסוף הם אוכלים סלט אבל כל מה שקורה להם בדרך כתוב בצורה נפלאה, מתנגנת, כייפית במיוחד להקראה ומלווה באיורים משעשעים.
בפינת החינוך הלכה למעשה אמליץ בפה מלא וברוחב לב על המכונה "הספר הכחול" או כמו שבאמת קוראים לו סיפור שקרה לי בדרך / דבורה עומר, ורד-רביב שוורץ שהוא למעשה קובץ סיפורים קצרים שהם חלק מחיי היום-יום של כולנו או יותר נכון חלק מחיי היום-יום כמו שאנחנו ההורים היינו רוצים שיראו והילדים תופסים את זה טיפונת אחרת.
זיקני השבט יזכרו אולי את "הנשיקה שהלכה לאיבוד" שאפשר להגיד שהוא הספר הראשון בסדרה (אם אין משמעות לזה שהוא יצא בתחילת שנות השמונים) אלא שהספר הכחול מקפיד על שוויון בנטל (לא רק אמא מבשלת במטבח ואבא הולך לעבודה בגרסת הנשיקה האבודה), על משפחות מסוגים שונים (שני הבתים של רועי) ומירעין בישעין כאלה ואחרים שהילדים שלנו נתקלים בהם מידי פעם כמו החור של האמבטיה, הרצון להתלבש לבד והנושא האהוב על כולנו - הגמילה כמובן.
תנו לי לתת לכם את חוק ענת ואילוש מספר אחד לספר הכחול - שלושה סיפורים ודי. אחרת תמצאו את עצמכם במרתון סיפורי חינוך והעשרה אל תוך הלילה.
בפינתנו האהובה פאול קור הידוע יותר בכינוי "האבא של כספיון" אמליץ כמובן על כל הספרים כולם (דיסקליימר - סבתא שלי היתה גיסתו ושניהם יחד שומרים עלינו היטב מלמעלה כבר תקופה) אבל אם הייתם מכריחים אותי ממש לבחור רק אחד - הילד שאהב את הירח ללא ספר היה האחד.
הילד שאהב את הירח הוא קצת ספר מסע וקצת ספר חלום, הוא כתוב בחרוזים והציורים שבו הם הציורים היפים ביותר מבין כל ספרי הילדים של פאול קור אבל בעיקר יש בו את המשפט שאני הכי אוהבת להקריא:
"כובע של חורף עם גדיל בקצה, בטח שהוא מרוצה".
ובפינתנו האהובה האחרונה "הרם לחבר" - סבא מסתיר הכל עם הגב של נבו זיו הכה מוכשר (דיסקליימר - נשוי לאחותי).
סבא לוקח את כולנו לטיול על האופניים ומצליח לרגש בעמוד האחרון עד דמעות.
אנחנו עוברים מלא דברים בדרך - חרוזים וצחקוקים, פגישות מקריות, מכוניות, כלבים ותינוקות אבל אם תשאלו את החתיך ג'וניור השני מה הוא לוקח מהספר הוא כנראה יגיד "גמל סגול".
המלצות החתיך ג'וניור הראשון - המלצות לילדים חושבים
בגדול, החתיך ג'וניור הראשון כבר יודע לקרוא אבל אם זה תלוי בי אני ממשיכה להקריא לו ספרים לנצח.
השנה השתדרגנו משמעותית והתחלנו לקרוא ספרים עם פרקים, איך אני יודעת שספר טוב במיוחד? כשיש לי את התחושה שאני סקרנית יותר מעומר לדעת מה קורה בפרק הבא.
נתחיל בהימור מטורף שלקחתי - פלא / ר.ג פלאסיו.
בפברואר השנה בילינו שבועיים בתאילנד, בגלל שאני אוהבת לאתגר את עצמי אבל לא יותר מידי אני קוראת ספרים באנגלית אבל רק שהם ספרי נוער, wonder המתין במשך כמה חודשים לתורו בספרייה שלי עד שהחלטתי שנסיעה לחו"ל זה מאורע מספיק חשוב.
נשבתי בקסמו של אוגי, לא רציתי שהספר יגמר ואת הפרקים הקצרים סיימתי באנחה קלה של עצב מהול בקסם.
בספר בגרסתו האנגלית משובצות תמונות מהסרט וכך יצא שבאחד מימי חופשתנו המושלמת עומר התיישב לידי והתחיל לשאול שאלות: למה יש לו קסדה? למה הפנים שלו ככה? אז מתי הוא מוריד אותה? הוא הולך ככה לבית ספר? את יכולה להסביר לי עוד פעם למה הוא צריך את הקסדה? הילד המשיך ונדד בשאלותיו עד שמצאתי את עצמי מספרת לו את תמצית העלילה וגם חלקים נרחבים מהסיפור בכלל.
הוא כמעט הסתובב ללכת ואז עצר ואמר: "אמא, יש לי רעיון - אולי כשנחזור לישראל תקני את הספר בעברית ותקריאי לי אותו פרק פרק". מרוב התלהבות, כמעט הצעתי שנחזור לישראל באותו הרגע.
חשבתי לצנזר חלקים, להסביר ולפשט אבל החלטתי שנקריא ככה as is ונענה בהתאם לשאלות.
ההימור הצליח - עומר נסחף בספר לא פחות ממני, לא שאל שאלות קשות מידי ואין לי ספק שהוא ישוב אליו בעתיד עם תובנות חדשות וסופר חשובות. אם יש לכם ילדים מעל גיל 11 זה ספר חובה, כולל השאלות הקשות.
מי לא מכיר את פדינגטון שיצר בגאונות מייקל בונד? הטריגר לרכישה היה נסיעה חפוזה במיוחד שלנו עם עומר ללונדון. כמובן שהורים מתכננים תוכניות ועומר משחק באייפד, כך שהספר נסע איתנו ללונדון וחזר בלי שנקראה בו ולו מילה אחת.
אחרי שסיימנו לשחק אותה קשים להשגה עומר התאהב בפדינגטון עד מעל הראש ואני, לא שמתי לב אף פעם שיש בו רבדים על רבדים של אמירות וגישות והנושא הכללי של מהגרים וזרים ומישהו שהוא שונה מאיתנו באופן כללי.
עומר נקרע מצחוק מפדינגטון ובאמת הכל סבבה איתו למעט זה שכל פרק הוא משהו כמו חמישים עמודים ועכשיו לכו תסבירו למה עוצרים באמצע (אמא עוד שנייה נרדמת חמוד).
טפיטי/ יוליה במה, יוליה גינזבך הגיע אלינו, כמו כל שאר הדברים הטובים שיש בבית, ישירות מביתה של סבתא אוקה.
אם זיכרוני אינו מטעה אותי הפקדנו שם את הילדים ונסענו להופעה של קולד פליי וזו היתה המנחה שהם קיבלו בהיעדרנו, עד שחזרנו עומר וסבתא הספיקו לגמור את כל הסדרה.
כיוון שהקראתי חלקים מאוד בודדים מהסדרה אני יודעת להגיד עליו יחסית מעט דברים כמו - השמות של הדמויות סופר מתוקות (פינזל, טפיטי וקופי למשל), מדובר על חיות שלא פוגשים כל יום בגינה (סוריקטה למשל), הציורים משובבי נפש ועין ויש מלא הרפתקאות וצחוקים בדרך.
את הספר האחרון והמסתמן להיות סופר חביב עוד לא סיימנו - תכף נחזור, קפצנו רגע לאפריקה / אוליבר שרץ.
בגדול - יושה ומארי יוצאים לטיול עם פיל, בקטן יותר - סיור בין חלום למציאות, עם קורטוב ביקורת על האנושות והמון ציורים נאמנים למילים.
ואיך אני מרשה לעצמי להמליץ על ספר שעוד לא סיימנו? קל. היום במקום פרק אחד, עומר התחנן לקרוא שניים ואני כמעט הכרחתי אותו לקרוא את השלישי מרוב מתח.
 |
| חדי העין ישימו לב שעומר בחר סימניית ג'ירפה "כי היא מתאימה לסיפור" |
אז נסכם (גילאי 3-5):
* הכבשה שבאה לארוחת ערב / סטיב סמולמן, ג'ואל דרידמי
* סיפור שקרה לי בדרך מאת דבורה עומר וורד רביב-שוורץ, איורים טלי מנשס
* הילד שאהב את הירח / פאול קור
* סבא מסתיר הכל עם הגב / נבו זיו, איורים שחר קובר
* ספר בונוס שאתם ודאי מכירים - הכבש השישה עשר / יהונתן גפן, איורים דוד פולונסקי. בחיי, הוא רק משתבח עם השנים.
נמשיך ונסכם (גילאי 6+-) - מה שאוהבים לכנות ראשית קריאה אבל בואו - אתם קוראים:
* פלא / ר.ג פלאסיו, המלצת קריאה להורים - אותו דבר באינגליש (wonder)
* דב ושמו פדינגטון, עוד הרפתקאות של הדב פדינגטון / מייקל בונד
* סדרת טפיטי (סה"כ ארבעה עד כה) / יוליה במה, יוליה גינזבך
* תכף נחזור, קפצנו לאפריקה / אוליבר שרץ, איורים: ברברה שולץ
נכון, גם אותי זה מבאס שאין ברשימה של עומר אפילו ספר מקור אחד בעברית.
יאללה נבו, לך על זה :)
חג ספר שמח.
