אמא בפורים. אלא מה.

פורים - המחדל הישראלי
ברביעי האחרון שוחחנו עם קולגה מארה"ב, מסיבות שאינן קשורות בפורים איחרנו בקצת לשיחה אבל החלטנו להאשים את הסוג-של-הלוואין שלנו. שתיקה המומה כיבדה אותנו מהצד השני של הקו כשאמרנו שיש נשונאל הולידי בישראל היום אבל אנחנו עובדים.
ואז זה היכה בי.
איך באמת יתכן שיש חג שבו מתקיים חופש כסידרו רק לפלח אחד באוכולוסיה זה שמאייש מידי יום את מערכת החינוך?
בין כל שאר הדברים הבלתי נורמליים שמתקיימים כאן כמו - מצב חירום בן 68 שנה, שרת תרבות בלי תרבות ומאכל לאומי בפיתה מתקיים גם חג עם מנהגים, מסיבות ושלושה ימי חופש אבל רק לילדים מתחת לגיל 18.
68 שנים הורים שותקים על זה, שאני אתחיל עכשיו מאבק? לא.
אז לקחתי יום חופש כמו 90% מהמשק הישראלי ותכננתי יום כיף עם החתיך ג'וניור הראשון.
החתיך ג'וניור השני, תודה שצקצקתם, נשלח לנופשון קצר אצל סבתא אוקה כי זה לא שלא כיף איתו אלא שלהתקדם בחצי הליכה חצי זחילה ברחובות ת"א יכול להיות מעט מתיש. עבורי בעיקר.

**

פורים - פרגון לבית ביאליק

לפני מספר שבועות החתיך ג'וניור הראשון למד בגן על ביאליק. אני יודעת, חומר לימוד חדש. שנה ראשונה שהולכים על הקונספט הזה של ביאליק בשבוע יום ההולדת שלו. מילא. זימרנו ושרנו על ה"הספנתעירים", צילי, גילי, הפרפר ועיר ההריגה מהבגרות. סתם לא באמת. עד שיום אחד חזר הג'וניור הראשון עם תגלית "אמא, סיון אמרה לנו שיש בית של ביאליק בתל-אביב למרות שהוא כבר מת, אז אפשר ללכת לשם?"

ברור. ברור שאפשר ללכת שם. אני זוכרת במעורפל מאוד אך לטובה לגמרי את בית ביאליק שלושים שנה אחורה.

שבוע ביאליק עבר, ט"ו בשבט, ההכנות לפורים וחשבתי לעצמי איזה נחמד יהיה לנצל את יום החופש שכפתה עלי מערכת החינוך ולהשקיע אותו בביקור בבית ביאליק עליו השלום.

איחדנו כוחות עם חבר מהגן ואימו המתוקה ויצאנו לדרך לא לפני שחיכינו 40 דקות לאוטובוס "דן" כי תמיד כיף לחיות באילוז' שאנחנו בניו-יורק ושאפשר להתנייד ממקום למקום בתחבורה ציבורית ואשכרה לתכנן לפי זה את היום ואז לגלות שאנחנו עדיין בארץ זבת חלב ודבש אבל נטולת כל תשתית תחבורה ציבורית באשר היא.

עוד נחזור ל"דן" כמובן אבל בינתיים הבטחתי פרגון:

הסיור בבית ביאליק הוא אחד הדברים המוצלחים שהייתי בהם מאז שקיבלתי את האישור הרשמי על התקן "אמא" - למעשה זו הצגה עם שחקן סופר משקיען וחמוד שמוביל את הילדים בביתו של ביאליק תוך העברת ידע ופרטים על האיש ופועלו וביתו וחבריו וספריו ועיר ההריגה. סתם לא.

החתיך ג'וניור הראשון שהפעולה "ישיבה" היא מהפחות חביבות עליו והוא נוטה להחזיק קשב משהו כמו חמש דקות וחצי ביום טוב, הלך אחרי המדריך פעור עיניים ופה ובמשך כשעה השתטח על הרצפה משעמום רק פעם אחת או פעמיים.

בקיצור, אין לי מושג אם הם עושים את זה גם בימים שהם אינם חופשים כפויים בנשיונאל הולידיי אבל אני ממליצה בחום!

הבית הראשון של חולדאי שפעם קראו לו מאיר דיזנגוף וחתיך ג'וניור

עומר בפוזת מוזיאון ידועה

**

ולסיום, מכתב מרגש:

לבחור הצעיר והשרמנטי שנסע היום בבוקר בקו 63 מנחלת יצחק אל הלא נודע כיוון רבתי כרמלית שלום,

כיוון שנפגשו דרכנו בדיוק עת מילאתי תפקידי כאמא חסכתי את כל מה שהיה לי לומר לך בלייב וגם זה חג אז מכתב זה הרבה יותר חגיגי.

כשעלית בתחנה המאספת של השכונה האוטובוס היה מלא לחלוטין, אני מניחה שגם אתה התאכזבת שלא ניו-יורק ואין מקום (למרות שגם שם לעיתים נדחקים כסרדינים) ולכן נאלצנו להעמיד את האסטרונאוט והפאוור ריינג'ר בקדמת האוטובוס להחזיק במקום היחיד שהיה נגיש להם.

אני מתנצלת שלא שמנו לב שלאוטובוס נכנס ירום הודו ואויה לצרה - המעבר חסום עם שני ילדים בני ארבע והאמהות הרזות (!) שלהן. אני לא בטוחה ששמעת מבעד לרטינות שלך שהסברתי לך שהם חוסמים את המעבר כי זה המקום היחיד באוטובוס בו הם יכולים להחזיק בלי לעוף כי אדוני רטן כל-כך וחזר על המנטרה "אתן חוסמות את המעבר, אתן חוסמות את המעבר".

ברכבת מרכז כשמספר נוסעים התפנו לחזור חזרה לפריפריה מת"א התקדמנו לכיוון ירכתי האוטובוס כדי לגלות שבדיוק תפסת לעצמך מקום שהתפנה, החיוך שהתפרש על פני כשהאישה שישבה לצידך פינתה את מקומה לא היה מזויף כי כפי ששמת לב שלחתי את החתיך ג'וניור הראשון AKA פאוור ריינג'רס האדום לשבת בכיסא שבדיוק התפנה לצידך ולהשתעל עליך את מגוון הקוליפורמים שהוא צובר בגן העירוני וממולך, בכיסא בודד נוסף פנוי את חברו האסטרונאוט שזרק עליך (לא בכוונה כמובן) את הקסדה שלו.

המבטים הזועפים שלך עברו דרכם כמובן, אך לא דרכי חברי השרמנטי, וקיבלת חזרה את אותם מבטים זועפים רנדומליים כי איזה מן יצור לא מציע לאמא מהצד השני של המעבר לעבור לשבת ליד בנה.

אני מניחה שבעוד מספר שנים לא רב מעכשיו כשתרוץ אחרי זב חוטם זה או אחר בכיכר הבימה וסביבותיה או שמא תרצה לקחת את בתך הצעירה הלא היא המלכה אלזה מארנדל לביקור בבית ביאליק ותבחר (אם ירצה חולדאי) ברכבת הקלה תיזכר באותו יום שבו התנהגת כמו תחת בקו 63.

עוד בענייני תחת - החריץ שלך, שיתכן ואיזו בחורה שיכורה בבר אמרה לך שהוא חמוד. אז הוא לא. הוא דוחה. תרים את המכנס, אתה גם כן כבר לא בן 16.

שיהיה חג שמח חבר צעיר ושרמנטי, אל תדאג, גם בדרך חזרה היו בנות נוער תחת כמוך שצייתו לאחר שביקשתי בעגה פולנית ידועה שיורידו את הרגליים מהמושב כדי שנוכל לשבת. מה שחסכתי ממך, גברת צעירה, זה שאבא שלך בטח לא היה שמח לשמוע שאת מסתובבת ברחובות ת"א עם רוכסן פתוח רק כי פורים.

**

קולאז' תחפושות:

החתיך ג'וניור השני בדמותו כסופר מריו מינוס הכובע שהוא סרב לשים והשפם שנמרח קלות עם הנזלת

חג פורים שמח!