הפוסט הזה התחיל בגלל עגבניה קטנה מפלסטיק ובה גם יסתיים. העגבניה שהוענקה לנו אחר כבוד במסעדת הגורמה מקדולנדס קשורה בקשר הדוק לזיכרון פנומנלי של ילד בן ארבע.
הילד זוכר הכל, הוא זוכר איפה התרחשו כל מיני דברים לא רלוונטים והוא זוכר מתי. הוא יודע למקם אירועים בזמן על אף שעולמו נחלק בגדול ל"לפני שעמרי היה איתי בגן" ול"אחרי שעמרי היה איתי בגן".
כך למשל, בכל פעם שאנחנו מתקרבים לאזור איכילוב רבתי הוא נוהג לציין "לכאן באתי עם אבא כשעדי נולד, לבשתי חולצה אדומה עם כיס תכלת ואבא קנה לי בחנות צעצועים את 'בראבו'. עכשיו יש לי תמונה של זה בחדר".
הוא זוכר מי הביא לו איזו מתנה ולאיזה אירוע. לא מתוך פנקסנות חלילה, למרות שהוא אכן שם לב, דוד עודד שהשנה לא הבאת לו מתנה ליום הולדת ואת מועדי ישראל הוא מנהל הן לפי רשימת מתנות מותווית מראש המושוות למתנות שהוענקו לו דאשתקד: "אמא, בחנוכה כשהייתי בן שלוש קנו לי את ראבל ובחנוכה כשאני אהיה בן ארבע סבתא תקנה לי את הפליימוביל פיראט עם תיבת האוצר".
בלי קשר לרצף הטקסט אך עם קשר לחגי ישראל אתמול בשעות אחה"צ התפתח ביננו הדיאלוג הבא:
אני: "עומר, אתה יודע מי יבוא אלינו היום לראות כדורסל אחרי שתלך לישון?"
עומר: "מי?"
אני: "יהודה!"
עומר: "יהודה דוּדה! אמא, את יודעת מי המחליט של המכבים?"
אני: "מה? מי מחליט על המכבים?"
"יהודה דוּדה המכבי"
**
באחד מימי השבוע עת נכנסו החתיך והחתיך ג'וניור הראשון לגן. החתיך ג'וניור הודיע לחתיך שהוא ממש שמח שהיום יום רביעי והוא יאכל פתיתים וקציצות. הסייעת שהאזינה לשיחה מהצד ביקשה למסור לי את שבחיה על-כך שכבר בבוקר אנחנו מודיעים לו מה נאכל בערב אלא שהחתיך העמיד אותה על טעותה והסביר לה שהילד זוכר בע"פ את תפריט הצהריים של הצהרון שבו אוכלים אוכל קבוע (ובריא, תירגעו. כבר דיברנו על זה שבגן יש אג'נדות) ואבוי לו לקייטרינג שיביא קוסקוס ביום של פסטה ובהצלחה לה לגננת שביום כזה של שינוי בתפריט הקבוע (נגיד, ככה סתם, יום שני השבוע) תתמודד עם שביתת רעב.
**
הנה תמונה:
כך למשל, בכל פעם שאנחנו מתקרבים לאזור איכילוב רבתי הוא נוהג לציין "לכאן באתי עם אבא כשעדי נולד, לבשתי חולצה אדומה עם כיס תכלת ואבא קנה לי בחנות צעצועים את 'בראבו'. עכשיו יש לי תמונה של זה בחדר".
הוא זוכר מי הביא לו איזו מתנה ולאיזה אירוע. לא מתוך פנקסנות חלילה, למרות שהוא אכן שם לב, דוד עודד שהשנה לא הבאת לו מתנה ליום הולדת ואת מועדי ישראל הוא מנהל הן לפי רשימת מתנות מותווית מראש המושוות למתנות שהוענקו לו דאשתקד: "אמא, בחנוכה כשהייתי בן שלוש קנו לי את ראבל ובחנוכה כשאני אהיה בן ארבע סבתא תקנה לי את הפליימוביל פיראט עם תיבת האוצר".
בלי קשר לרצף הטקסט אך עם קשר לחגי ישראל אתמול בשעות אחה"צ התפתח ביננו הדיאלוג הבא:
אני: "עומר, אתה יודע מי יבוא אלינו היום לראות כדורסל אחרי שתלך לישון?"
עומר: "מי?"
אני: "יהודה!"
עומר: "יהודה דוּדה! אמא, את יודעת מי המחליט של המכבים?"
אני: "מה? מי מחליט על המכבים?"
"יהודה דוּדה המכבי"
**
באחד מימי השבוע עת נכנסו החתיך והחתיך ג'וניור הראשון לגן. החתיך ג'וניור הודיע לחתיך שהוא ממש שמח שהיום יום רביעי והוא יאכל פתיתים וקציצות. הסייעת שהאזינה לשיחה מהצד ביקשה למסור לי את שבחיה על-כך שכבר בבוקר אנחנו מודיעים לו מה נאכל בערב אלא שהחתיך העמיד אותה על טעותה והסביר לה שהילד זוכר בע"פ את תפריט הצהריים של הצהרון שבו אוכלים אוכל קבוע (ובריא, תירגעו. כבר דיברנו על זה שבגן יש אג'נדות) ואבוי לו לקייטרינג שיביא קוסקוס ביום של פסטה ובהצלחה לה לגננת שביום כזה של שינוי בתפריט הקבוע (נגיד, ככה סתם, יום שני השבוע) תתמודד עם שביתת רעב.
**
הנה תמונה:
בתמונה תשעה ילדי פליימוביל. כיוון שהם כנראה לא חזקים שם בפליימוביל בשוויון בין עמים ולאומים שונים תסכימו איתי שהילדים האלו פחות או יותר זהים. אולי, עבור הדיוטות שכמונו אבל עומר יודע לשייך כל ילד לתפוארת פליימוביל איתה הוא הגיע ומתקן אותי בהתאם:
"אמא! הילדה הזאת לא שייכת לסוסים! היא שייכת לגן שעשועים"
שמה אותה על הקרוסלה
"לא אמא, היא מטפסת על הקיר טיפוס, ככה זה היה כשהבאת לי אותה מתנה לקיץ שהיינו בבית הישן לפני שעמרי היה בגן שלי".
**
עכשיו אחרי שפחות או יותר הבנתם את יכולות הקיטלוג והזיכרון של החתיך ג'וניור הראשון אפשר לחזור לעגבניית פלסטיק קטנה:
כחלק מההורות הקלוקלת שלנו אנחנו מסכימים לארוחת ערב שבועית במקדולנדס. בשבועות בהם השתכרנו בשוק או לחילופין שכחתי להפשיר את השניצלים בחמישי, גם ארוחת צהריים בשישי.
ארוחת ילדים במקדולנדס, יודע כל הורה שהשתחרר הרגע עם תינוק מבית חולים היא למעשה הפתעה בכ- 30 ש"ח.
לפני שני עשורים בערך, לפני שעמרי היה איתנו בגן אכלנו במקדולנדס וקיבלנו ייצור צבעוני שיכול להזכיר דינוזאור יורה עגבניית פלסטיק בקוטר של חמש אגורות של פעם. תחסכו מכם את השאלה למה דינוזאור יורה עגבניות. ויתרתי על הרציונאליים עם התשלום למקדונלדס.
בערך פעם בחודש נובר עומר בארגז המשחקים (ותודה לאיקאה על ארגזים שקופים בשלל גדלים) אוסף את כל היצורים הלא ברורים האלה ממקדונלדס ומאגד אותם לכדי תמת משחק (תמת משחק = ארבעים דקות של מלמולים שקטים וחמידות שאין לתאר) אז לפני כחודשיים כחלק ממאבק סוער של ייצורי המקדולנדס בסמי הכבאי או יחידת החילוץ או רובו אוטו פולי או גם וגם וגם, נורתה עגבניית הפלסטיק בקוטר חמש אגורות אל המטבח שלי. נשכחה מיד לאחר שנורתה ומאז ובמשך חודש בערך נתקלתי בה מידי פעם והעברתי אותה מעמדת המפיות אל עמדת הביסקווטים, ממדף הכוסות אל המגש התכלת שעל האי ובכל פעם שפגשתי בה ורציתי שתכיר מקרוב את הפח אמרתי לעצמי - עצרי ענת, הוא הרי יחפש אותה. תשאירי. מה לך עכשיו להתמודד עם טנטרום עגבניית פלסטיק?
עד לפני שבועיים בערך בפרץ (רגעי לחלוטין) של סדר וניקיון היא הושלכה אחר כבוד אל הפח יחד עם חברים נוספים ממקדולנדס ואחיהם הקטנים, חתיכות הפלסטיק שבטעות מכונות "הפתעות" היוצאות מתוך ביצי הפתעה.
חודש וחצי נדדה העגבניה המשוקצת הזאת במטבח שלי וכשבועיים אחרי שקיפחה את חייה מגיע אלי החתיך ג'וניור הראשון בשעת בין ערביים, אוחז בידו את הדינוזאור הצבעוני ותולה בי את עיניו השואלות:
"אמא, איפה העגבניית פלסטיק הקטנה שהוא יורה"
מסתכלת עליו ואומרת לעצמי בלב "בהצלחה ענת. טנטרום עגבניה מתחיל"
כיוון שאתם יודעים את הסוף אתם כבר מבינים שלא עזרו החיפושים בשלושה חדרים שונים בבית, לא עזר כמובן שהחתיך הצטרף למשימת החיפוש כי עגבניית הפלסטיק הקטנה הזאת, משתזפת כעת בשמש באתר דודאים ליד באר שבע, לשם מגיעה הפסולת התל אביבית המתנשאת שלנו מאז שחירייה הפכה להיות פארק אריאל שרון.
לא היתה לי ברירה ואחרי כרבע שעה של חיפושים הייתי חייבת להתוודות בפני החתיך הגדול:
"אמא! הילדה הזאת לא שייכת לסוסים! היא שייכת לגן שעשועים"
שמה אותה על הקרוסלה
"לא אמא, היא מטפסת על הקיר טיפוס, ככה זה היה כשהבאת לי אותה מתנה לקיץ שהיינו בבית הישן לפני שעמרי היה בגן שלי".
**
עכשיו אחרי שפחות או יותר הבנתם את יכולות הקיטלוג והזיכרון של החתיך ג'וניור הראשון אפשר לחזור לעגבניית פלסטיק קטנה:
כחלק מההורות הקלוקלת שלנו אנחנו מסכימים לארוחת ערב שבועית במקדולנדס. בשבועות בהם השתכרנו בשוק או לחילופין שכחתי להפשיר את השניצלים בחמישי, גם ארוחת צהריים בשישי.
ארוחת ילדים במקדולנדס, יודע כל הורה שהשתחרר הרגע עם תינוק מבית חולים היא למעשה הפתעה בכ- 30 ש"ח.
לפני שני עשורים בערך, לפני שעמרי היה איתנו בגן אכלנו במקדולנדס וקיבלנו ייצור צבעוני שיכול להזכיר דינוזאור יורה עגבניית פלסטיק בקוטר של חמש אגורות של פעם. תחסכו מכם את השאלה למה דינוזאור יורה עגבניות. ויתרתי על הרציונאליים עם התשלום למקדונלדס.
בערך פעם בחודש נובר עומר בארגז המשחקים (ותודה לאיקאה על ארגזים שקופים בשלל גדלים) אוסף את כל היצורים הלא ברורים האלה ממקדונלדס ומאגד אותם לכדי תמת משחק (תמת משחק = ארבעים דקות של מלמולים שקטים וחמידות שאין לתאר) אז לפני כחודשיים כחלק ממאבק סוער של ייצורי המקדולנדס בסמי הכבאי או יחידת החילוץ או רובו אוטו פולי או גם וגם וגם, נורתה עגבניית הפלסטיק בקוטר חמש אגורות אל המטבח שלי. נשכחה מיד לאחר שנורתה ומאז ובמשך חודש בערך נתקלתי בה מידי פעם והעברתי אותה מעמדת המפיות אל עמדת הביסקווטים, ממדף הכוסות אל המגש התכלת שעל האי ובכל פעם שפגשתי בה ורציתי שתכיר מקרוב את הפח אמרתי לעצמי - עצרי ענת, הוא הרי יחפש אותה. תשאירי. מה לך עכשיו להתמודד עם טנטרום עגבניית פלסטיק?
עד לפני שבועיים בערך בפרץ (רגעי לחלוטין) של סדר וניקיון היא הושלכה אחר כבוד אל הפח יחד עם חברים נוספים ממקדולנדס ואחיהם הקטנים, חתיכות הפלסטיק שבטעות מכונות "הפתעות" היוצאות מתוך ביצי הפתעה.
חודש וחצי נדדה העגבניה המשוקצת הזאת במטבח שלי וכשבועיים אחרי שקיפחה את חייה מגיע אלי החתיך ג'וניור הראשון בשעת בין ערביים, אוחז בידו את הדינוזאור הצבעוני ותולה בי את עיניו השואלות:
"אמא, איפה העגבניית פלסטיק הקטנה שהוא יורה"
מסתכלת עליו ואומרת לעצמי בלב "בהצלחה ענת. טנטרום עגבניה מתחיל"
כיוון שאתם יודעים את הסוף אתם כבר מבינים שלא עזרו החיפושים בשלושה חדרים שונים בבית, לא עזר כמובן שהחתיך הצטרף למשימת החיפוש כי עגבניית הפלסטיק הקטנה הזאת, משתזפת כעת בשמש באתר דודאים ליד באר שבע, לשם מגיעה הפסולת התל אביבית המתנשאת שלנו מאז שחירייה הפכה להיות פארק אריאל שרון.
לא היתה לי ברירה ואחרי כרבע שעה של חיפושים הייתי חייבת להתוודות בפני החתיך הגדול:
"Ilush, I threw the tomato away about two weeks ago"
Why?
"Because he didn't look for it for a month or so, so I thought he would forget about it. What we do now?"
We will talk about other subjects and try to forget about the tomato.
We will talk about other subjects and try to forget about the tomato.
ואכן, החתיך הגדול במניפולציות שרק הוא יודע לעשות כי חתיכים עובדים על אותה מערכת הפעלה. החליף נושא ולקח אותו להתקלח ומאז לא נשאלנו שוב על העגבניה.
הבטחתי שגם נסיים בעגבניה אבל לצערי, אנחנו עוד לא סיימנו כי יום יבוא, הדינוזאור הצבעוני יעלה מן הקופסא ועגבניית הפלסטיק הזו תשוב להיות מהות חיינו לאיזה שעה. אעדכן.
