הקול בראש - קורס הורות מזורז

לפני כשלושה שבועות נתקלתי בפוסט באחת מקבוצות האמהות שאני חברה בה (אמהות נחלת יצחק, אם מישהי ממש רוצה לדעת) כותבת הפוסט מארגנת קבוצת הדרכה להורים מטעם "מכון אדלר" ורצתה לדעת מי בעניין.
ברור שאני בעניין.
מפה לשם מגיע אלי מייל מפורט עם ברושור הנושא את הכותרת "הורות זה הג'וב של החיים" - עשרה מפגשים, 800 ש"ח, כל יום שלישי בשעות הערב. התחייבות דיי רצינית עבור הורים דיי בסדר חשבתי לעצמי. החתיך הטיל וטו סטייל "לא נראה לי שצריך" וירדתי מהעניין. סה"כ אני קוראת הרבה, מתייעצת הרבה עם אמהות שאני סומכת עליהן (עיין ערך אמא שלי) ובגדול - אנחנו לא ממהרים לעשות החלטות חשובות לגבי עתיד ילדינו לפני שאנחנו מבינים מה כרוך בזה (עיין ערך גמילה ממוצץ).

די במקביל ל"הורות זה הג'וב של החיים" נוסח מכון אדלר נתקלתי בפיד שלי בטריילר הזה:

הוי הגאונות של פיקסר חשבתי לעצמי והודעתי לחתיך שאנחנו הולכים, הוא מצידו היה מעט סקפטי.

גם סרט מצויר, גם לילדים. לא עונה על הגדרות הסרטים האהובים על החתיך.

אבל ערב יום שישי הצטלבו הנסיבות - הילדים נשארו לישון אצל ההורים שלי (כהרגלם מידי שישי בשלושה שבועות האחרונים אבל זה כבר לפוסט אחר), אחי הודיע שיש להם כרטיסים ל"הכל בראש" ברעננה וכך מצאנו את עצמנו ישובים עם אחי, בן זוגו וחבריהם בשעה 22:00 באולם הקולנוע הדלוח והסרוח של רב-חן גבעתיים (למה אח שלי החליט שהם יוצאים לסרט ברעננה כשלמעשה הכרטיסים הוזמנו לגבעתיים זה נושא לפוסט אחר לחלוטין).

נכון, הסרטים של פיקסאר ידועים בהיותם איכותיים ונסבלים לצפייה גם כהורה שיושב שקוע באייפונו ליד ילד שקוע שצורח "קאצ'וווו" ואנחנו אכן צופים בהם מידי יום (היי ספידי) אבל "הקול בראש" (או באנגלית, כי זה תמיד נשמע יותר טוב - Inside Out) הוא הסרט החכם, המצחיק והמרגש שנעשה אי פעם בבית מדרשו של סטיב ג'ובס (הנה פרט טריוויה נחמד - סטיב ג'ובס קנה מחלקת אנימציה קטנה ב- 1986 הקים אותה כחברה וקרא לה פיקסאר, הם עשו כמה סרטונים נחמדים עד שב- 1995 החליטו שאולי עדיף שהם יעשו סרטים אבל שיפיץ אותם מישהו שמבין משהו בעולם הקולנוע ולכן, חברו לדיסני ויצרו יחד את "צעצוע של סיפור".  ב-2006 נמאס לסטיב עליו השלום מהסרטים המצויירים, בכל זאת היה לו איזה אייפון על הראש והוא מכר את פיקסאר לדיסני במלא כסף).

ב"הקול בראש" אנחנו נכנסים למפקדת ראשה של ריילי בת ה-11 (לא בטוחה אם במדינות מחוץ לישראל מבצעים סקרי שמות כמו שנהוג בארץ הקודש אבל אם כן, אתם יכולים להיות בטוחים שבשנת 2015 השם הנפוץ ביותר לתינוקת עומד להיות ריילי, ותודה על ההארה הזו לחתיך שצופה בכדורסל לפנות בוקר והכיר לי את ריילי קרי  הלא היא בתו של השחקן *ה*חתיך סטף קרי) ולומדים על בסיסי האישיות שלה, זכרונות הליבה שמלווים את חייה ומה או יותר נכון מי מניע אותה לפעולה.

כמעט 24 שעות אחרי הסרט ואני לא מפסיקה לחשוב עליו (אני, החתיך, אחי החתיך וככל הנראה גם בן זוגו החתיך כמובן) כי פשוט יש בו הכל - תחכום ופשטות, רגעים קורעים מצחוק לצד התייפחות בלתי נשלטות (שלי כמובן, החתיך מחזיק פאסון), אנימציה מופתית, סרט קולח וזורם שמסדר בראש איזה דבר או שניים - על האדם כאדם, על תקופת הילדות ובעיקר, קורס אלדריאני מזורז ב-94 דקות ו-84 ש"ח (בייביסיטר על-חשבון הבית).

אצלי, הסרט חיזק את הנחת היסוד של אריסטו "האדם טוב מיסודו" - שמח ומאושר בחלקו, הוא הזכיר לי שגם ברגעים הכי קשים שהשמחה צונחת לתהומות ונראה שלא תשוב עוד - אפשר וכדאי לחפש איזה מחשבה שתביא אותה לקדמת הבמה ובעיקר (כן, זה הקטע שבכיתי בו) כשכל בסיסי האישיות קורסים בזה אחר זה, בתקופות שנראה שהכל אבוד וסוגר מכל הצדדים - אמא ואבא יהיו שם, לחבק, לתת מילה טובה ולכוון להחלטות הנכונות.

זה סרט חובה. לאנושות כולה אבל בעיקר למי שמגדל אנושות קטנה בבית.

ולא, זה ממש לא סרט לילדים.

לקינוח, הטריילר המלא: