החתיך ג'וניור הראשון נולד באוגוסט. מעבר לזה שסחבתי אותו בחום איימים לא ייחסתי יותר מידי חשיבות לתאריך, הרי כשהוא נולד עולמנו השתנה לחלוטין ומבחינתי, עונת השנה לא באמת היתה פקטור.
ואז, הוא נכנס לגן ומיד זה היכה בי - את יום ההולדת שלו הוא לעולם לא יחגוג במסגרת חינוכית פעילה כי לא מספיק שנולד באוגוסט, הוא נולד ב- 17.8 ואיך שלא נהפוך את זה ולא משנה אם הגן הוא פרטי או עירוני - ה- 17.8 תמיד יוצא בשבועיים האחרונים של אוגוסט שבהם אנשי החינוך נחים.
היום, חודשיים לפני התאריך המיוחל עומר חגג יום הולדת ארבע בגן העירוני.
בלי ההורים ובלי בלונים.
עם עוגת באטמן ועם זר על הראש.
תהיתי ביני לבין עצמי כמה משמעותי היום הזה עבורו ולאט לאט הבנתי שבעצם זה *ה*יום הולדת שלו.
הרי החברים שנמצאים איתו בגן הם האנשים (הקטנים) שהוא מבלה איתם את רוב שעות היום.
החלטתי, ביני לבין עצמי שוב (כי החתיך פשוט לא סובל ימי הולדת) שאני משקיעה כאילו זה יום הולדתו האמיתי.
הפתעות לילדים עם ברכות קטנות וסרטים שנגזרו ונקשרו במו ידיי - צ'ק
קניות בשוק של חד פעמי מצוייר - צ'ק
כתיבת בריכה מרגשת - צ'ק
בגדים חדשים וחגייגים - צ'ק
תור לנועם הספר - צ'ק
וגולת הכותרת - עוגת באטמן - צ'ק
לא בטוחה שליום הולדת 20 שלי נערכתי באותה הצורה, כלומר - אני בטוחה שמעולם לא נערכתי ליום הולדת שלי (או שלו) בכזו התכווננות והשקעה.
היום הגיע, לפניו הגיע כמובן הלילה שבו החתיך ג'וניור הראשון התקשה להירדם מרוב התרגשות.
בבוקר כשהוא ניגש אלינו לחדר בעקבות אחיו המצווח שרנו לו בשני קולות "היום יום הולדת", התלבש חתיך פלוס זר על הראש וכששאלתי אם הוא שמח הוא שאל: "אמא, את תבואי לקחת אותי בצהריים?"
כן, בטח כמו תמיד.
"לא אמא, את תבואי לקחת אותי לפני הצהרון או בסוף יום?"
בסוף יום.. למה?
"את יכולה לבוא לקחת אותי בצהריים?"
אני אבדוק אמרתי לו, אבל כמובן שבראש כבר ביטלתי את שתי הפגישות בסוף היום ודמיינתי איך אני מודיעה (לא שואלת, מודיעה) למנהלת שלי שהיום אצא מוקדם.
התייצבתי בשעה 13:50 מחוץ לדלת של הגן וחיכיתי שיפתחו את הדלת ומהצד השני יחכו לי זוג עיניים שמחות וטהורות של ילד שלא יזכור כנראה כלום מיום ההולדת הכמעט-רביעי שלו בגן העירוני אלא את זה שהדלת נפתחה והוא גילה שהיום אמא באה לקחת אותו בצהריים ולא בסוף יום אחרי הצהרון.
המסקנה ההורית להיום - ילידי אוגוסט נהנים יותר.
 |
| גולת הכותרת - עוגת באטמן |
